"למה חוגגים רק פעם בשנה יום הולדת?!" התמרמרה אֶמָה.
"ובכלל, כבר מזמן לא היתה לנו חגיגה", התלונן גם אדם.
המורה אילנה, ששמעה את דבריהם, אמרה: "אתם רוצים מסיבה? תארגנו לכם! אין
שום צורך בסיבה למסיבה!"
אמה קפצה משמחה – אבל אדם שתק.
"זה לא משמח אותך?" התפלאה המורה, "הרי רצית חגיגה!"
"כן", אמר אדם, "אבל אני רוצה לארגן מסיבה לבד!"
המורה הסתכלה בו לרגע ואמרה: "בסדר, ארגן מסיבה. ואת יודעת מה, אמה?
תארגני גם את מסיבה".
"יש!" קפצה אמה בשמחה, "הרווחנו שתי מסיבות!"
"קדימה", האיצה בהם המורה, "נראה איזו מסיבה יצליח כל אחד מכם לארגן".
אמה ואדם צעדו יחד הביתה. הם לא שוחחו ביניהם, ראשיהם כבר היו מלאים
במחשבות על המסיבות שיארגנו.
אדם החליט למהר ולערוך את המסיבה כבר ביום שישי הקרוב. "מה הבעיה לארגן
מסיבה", חשב לעצמו, "קלי קלות. אכין כיבוד, אכין שתייה – ויש מסיבה".
הוא ביקש מהוריו שיקנו ממתקים, פירות, עוגיות ושתייה, והתיישב לשחק במחשב.
כשאמה הגיעה הביתה היא סיפרה להוריה על השיחה עם המורה אילנה.
"אדם רצה לארגן מסיבה לבד", סיפרה, "בלי שאף אחד יעזור לו. בזכותו יהיו לנו
שתי מסיבות, אחת שלו ואחת שלי!"
ההורים של אמה הקשיבו לסיפורה בתשומת לב.
"ואיך את מתכוונת לארגן את המסיבה שלך?" שאלה אמא שלה.
"אני עוד לא יודעת, אחשוב על זה. אני הולכת לנוח קצת, היה לנו היום יום מעייף
מאוד", אמרה אמה.
היא נכנסה לחדרה, התיישבה על הכיסא, נשענה עם מרפקיה על שולחן הכתיבה
ואמרה לעצמה: "לפני שאבצע את המשימה הזאת, של אירגון המסיבה, אני חייבת
לחשוב".
היא הוציאה דף, הרהרה קצת, ורשמה לעצמה שאלות שעלו במוחה.
השאלה הראשונה היתה: מהי מטרת המסיבה?
היא ידעה את התשובה מיד: המטרה שכל החוגגים ישמחו ויעשו חיים!
היא כתבה לעצמה את התשובה.
השאלה השנייה שעלתה במוחה היתה: כמה ילדים יוזמנו למסיבה?
חשבה וכתבה: ככל שיוזמנו יותר ילדים, כך כולם יהיו יותר מרוצים.
היא כתבה לעצמה את התשובה.
השאלה השלישית היתה: מאין אקח כסף עבור הממתקים וההפתעות?
בתחילה חשבה לבקש מההורים שיממנו את המסיבה, אבל במחשבה שנייה חשבה
לעצמה: "למה שההורים שלי ישלמו על המסיבה? כדאי שכל משתתף ייתן חמישה
שקלים. ככה גם אדע כמה ילדים יבואו למסיבה, ואוכל לפעול בהתאם לבד".
היא כתבה גם את התשובה הזאת.
השאלה הרביעית היתה: מה תהיה התוכנית במסיבה? האם להתחיל בריקודים?
במשחקים? בהופעות של הילדים? ואולי להתחיל באכילת הכיבוד?
היא חשבה והחליטה שכדאי להתחיל את המסיבה במופעים ובמשחקים. אחר כך
יאכלו את הכיבוד, ובסוף יהיו ריקודים.
היא כתבה לעצמה גם את התשובה הזאת.
בשלב זה נראה היה שהסתיימו כל שאלותיה.
אך עד מהרה עלה בדעתה דבר נוסף שיש לתכנן: צריך לקבוע מועד ומקום למסיבה!
לאחר התלבטויות רבות החליטה לקבוע את המסיבה לעוד שבוע בדיוק, יום חמישי
בשבוע הבא. כמו כן רצתה להתייעץ עם המורה אילנה על המקום שבו תתקיים
המסיבה.
כשישבה המשפחה לארוחת בערב שאלה אותה אמא: "נו, איך מתקדמות ההכנות
למסיבה?"
"רוצים לשמוע?" שאלה אמה.
"בוודאי!" ענו ההורים.
"ראשית", סיפרה אמה, "החלטתי על מטרת המסיבה, על מספר המשתתפים, על
מקורות המימון, על התוכנית למסיבה ועל מועד המסיבה."
אבא ואמא הביטו בה בהתפעלות.
"ממש תוכנית עסקית!" אמר לה אבא, "את יכולה להיות מנהלת!"
"אני מנהלת", צחקה אמה, "מנהלת של המסיבה."
"ומה נשאר לך עוד להחליט?" שאלה אמא.
"על מקום המסיבה", אמרה אמה.
"בחיי, היא חשבה על הכול", אמרה אמא לאבא.
"אין ספק שזאת תהיה מסיבה מוצלחת מאוד", אמר אבא. "את מתכננת הכול בצורה
כל כך יסודית, שלב אחרי שלב – זה חייב להצליח"!
למחרת, כשאבא הביא את אמה לבית הספר, הם נכנסו לחדר המורים. הם סיפרו
למורה אילנה על התוכנית של אמה, והתייעצו אתה בקשר למקום המסיבה.
המורה הציעה שהמסיבה תתקיים באולם הגדול של בית הספר.
אמה נפרדה מאבא והלכה לכיתה.
במשך כל שעות הלימודים לא הפסיקה אמה לחשוב על המסיבה, וככל שחשבה
עליה כך נעשתה לחוצה יותר ויותר. איך תצליח להשתלט על הכול בכוחות עצמה?
איך תארגן לבדה את המשחקים, את הריקודים, את ההפתעות, את הכיבוד?
